מוֹרוֹנִי כּוֹתֵב חֻקֵּי כְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשִׁים בְּקֶרֶב עַמּוֹ. הוּא רוֹשֵׁם כַּמָּה מִדִּבְרֵי אָבִיו מוֹרְמוֹן. הוּא מְדַבֵּר אֶל הַגּוֹיִים וְהַלָּמָנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (בְּעֵרֶךְ 401–421 לַסְּפִירָה.)
Moroni records sacred ordinances of the church among his people. He writes some of the words of his father Mormon. He speaks to the Gentiles and Lamanites who will be in the latter days. (About A.D. 401–421.)
א
1
וְעַתָּה, אֲנִי, מוֹרוֹנִי, אַחַר אֲשֶׁר כִּלִּיתִי לִרְשֹׁם אֶת קִצּוּר קוֹרוֹת עַם יָרֵד, הִתְכַּוַּנְתִּי לַחְדֹּל מִכְּתֹב; אַךְ עֲדַיִן לֹא כָּלוּ יָמַי, וְאֵינֶנִּי מִתְוַדֵּעַ אֶל הַלָּמָנִים פֶּן יַשְׁמִידוּנִי.
Now I, Moroni, after having made an end of abridging the account of the people of Jared, I had supposed not to have written more, but I have not as yet perished; and I make not myself known to the Lamanites lest they should destroy me.
כִּי הִנֵּה הַמִּלְחָמוֹת בֵּינֵיהֶם קָשׁוֹת וְעַזּוֹת עַד מְאֹד, וּמִפְּנֵי שִׂנְאָתָם מוֹצִיאִים הֵם לְהוֹרֵג כָּל נֶפִיִּי אֲשֶׁר לֹא יְכַחֵשׁ בַּמָּשִׁיחַ.
For behold, their wars are exceedingly fierce among themselves; and because of their hatred they put to death every Nephite that will not deny the Christ.
וַאֲנִי, מוֹרוֹנִי, לֹא אֲכַחֵשׁ בַּמָּשִׁיחַ; לָכֵן נוֹדֵד אֲנִי אֶל כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר אוּכַל לִמְצֹא בּוֹ מִקְלָט לְנַפְשִׁי.
And I, Moroni, will not deny the Christ; wherefore, I wander whithersoever I can for the safety of mine own life.
לָכֵן, אֶכְתֹּב דְּבָרִים אֲחָדִים נוֹסָפִים, אֲשֶׁר לֹא כְּכַוָּנָתִי הַקּוֹדֶמֶת, כִּי הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף כְּתֹב. אַךְ אֲנִי כּוֹתֵב דְּבָרִים אֲחָדִים נוֹסָפִים אֲשֶׁר אוּלַי יִהְיוּ, בְּיוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא, בַּעֲלֵי עֵרֶךְ בְּעֵינֵי אַחַי הַלָּמָנִים, כִּרְצוֹן יהוה.
Wherefore, I write a few more things, contrary to that which I had supposed; for I had supposed not to have written anymore; but I write a few more things, that perhaps they may be of worth unto my brethren, the Lamanites, in some future day, according to the will of the Lord.
מוֹרוֹנִי כּוֹתֵב חֻקֵּי כְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשִׁים בְּקֶרֶב עַמּוֹ. הוּא רוֹשֵׁם כַּמָּה מִדִּבְרֵי אָבִיו מוֹרְמוֹן. הוּא מְדַבֵּר אֶל הַגּוֹיִים וְהַלָּמָנִים אֲשֶׁר יִהְיוּ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים. (בְּעֵרֶךְ 401–421 לַסְּפִירָה.)
א
וְעַתָּה, אֲנִי, מוֹרוֹנִי, אַחַר אֲשֶׁר כִּלִּיתִי לִרְשֹׁם אֶת קִצּוּר קוֹרוֹת עַם יָרֵד, הִתְכַּוַּנְתִּי לַחְדֹּל מִכְּתֹב; אַךְ עֲדַיִן לֹא כָּלוּ יָמַי, וְאֵינֶנִּי מִתְוַדֵּעַ אֶל הַלָּמָנִים פֶּן יַשְׁמִידוּנִי.
א
כִּי הִנֵּה הַמִּלְחָמוֹת בֵּינֵיהֶם קָשׁוֹת וְעַזּוֹת עַד מְאֹד, וּמִפְּנֵי שִׂנְאָתָם מוֹצִיאִים הֵם לְהוֹרֵג כָּל נֶפִיִּי אֲשֶׁר לֹא יְכַחֵשׁ בַּמָּשִׁיחַ.
ב
וַאֲנִי, מוֹרוֹנִי, לֹא אֲכַחֵשׁ בַּמָּשִׁיחַ; לָכֵן נוֹדֵד אֲנִי אֶל כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר אוּכַל לִמְצֹא בּוֹ מִקְלָט לְנַפְשִׁי.
ג
לָכֵן, אֶכְתֹּב דְּבָרִים אֲחָדִים נוֹסָפִים, אֲשֶׁר לֹא כְּכַוָּנָתִי הַקּוֹדֶמֶת, כִּי הִתְכַּוַּנְתִּי שֶׁלֹּא לְהוֹסִיף כְּתֹב. אַךְ אֲנִי כּוֹתֵב דְּבָרִים אֲחָדִים נוֹסָפִים אֲשֶׁר אוּלַי יִהְיוּ, בְּיוֹם אֲשֶׁר יָבוֹא, בַּעֲלֵי עֵרֶךְ בְּעֵינֵי אַחַי הַלָּמָנִים, כִּרְצוֹן יהוה.
ד
Copyright 2024–2026 Institute of Ancient Studies
© 2026–2024 כל הזכויות שמורות למכון מחקר העת העתיקה
